תעצרי רגע
פשוט ...
תנשמי
לפעמים, כדי לצמוח - את צריכה לשחרר.
לא את כל העבר- רק את מה שעוצר אותך.
את רואה את כולן זזות.
מגשימות. מתקדמות. מדברות בביטחון.
ואת? עומדת בצד.
שוב.
רוצה להגיד משהו — אבל שותקת.
חושבת אולי לנסות — אבל מוותרת מראש.
כבר התרגלת לחשוב שאת לא שווה.
שאת פחות.
שאת פשוט… עוד אחת.
את לא מבינה למה זה כל כך קשה.
למה כל דבר קטן גורם לך להרגיש קטנה.
למה אף פעם את לא מרגישה שמספיק.
וזה שובר אותך.
כי את יודעת — את לא כזאת.
יש בך יותר. הרבה יותר
זה לא כי משהו בך חסר.
זה כי יש בפנים משהו קטן – שעוצר אותך.
ואת יכולה, באמת יכולה, לשחרר אותו.
"אבל אין לי טראומה…"
נכון. הרבה נשים מרגישות ככה.
לא עברתי
משהו קיצוני
לא הייתה לי
ילדות קשה במיוחד.
ואין לי סיפור חיים
מסעיר לספר.
הכול היה… רגיל. שקט. אפילו קצת- הרבה אפור.
אבל משהו — עוצר אותי.
פעם זה היה מבט, מילה, סיטואציה.
והיום?
זה הופך אותי לאישה שמרגישה תקועה.
לא שווה. לא שייכת.
כאילו יש בי פחות.
ואם גם את מרגישה ככה —
המדריך הזה נכתב בדיוק בשבילך
אז מה תמצאי במדריך?
המדריך הזה הוא לא עוד
אוסף של משפטי השראה.
הוא גם לא יספר לך סיפור חיים
של מישהי אחרת.
הוא שלך.
צעד אחרי צעד, בפשטות,
בלי מילים מסובכות, תתחילי להבין
01
למה כל כך הרבה פעמים את מרגישה תקועה?
02
למה את יודעת מה את רוצה
אבל פשוט לא מצליחה להגיע לשם.?
03
למה את מרגישה קטנה, לא שווה,
שכולם מסתדרים ורק את לא?
תגלי שהתחושות האלו לא הגיעו משום מקום.
יש להן התחלה. יש להן הסבר.
וברגע שאת מבינה מאיפה זה בא
אפשר גם להתחיל לשחרר את זה.
אני אראה לך איך לזהות מה באמת עוצר אותך,
גם אם זה משהו קטן שקרה פעם. אפילו אם שכחת ממנו.
איך הוא נכנס לך לראש, לגוף, ולהתנהגות —
ואיך אפשר להוציא אותו בעדינות, צעד אחרי צעד.
תלמדי דרך פשוטה להבין מה קורה לך בפנים,
ותקבלי תרגילים קטנים, יומיומיים, שיעזרו לך להרגיש שוב
חזקה, ברורה, בטוחה בעצמך.
בלי לצעוק. בלי להוכיח. רק לחזור אל עצמך.
כי את לא צריכה להשתנות –
את צריכה להשתחרר.
נעים להכיר
אני חני ליפשיץ
נשואה באושר ואמא ל 5 מתוקים ב"ה
גדלתי בבני ברק, למשפחה חמה ונורמטיבית
לא היה שום דבר בחיי, שהיה אמור להפוך אותי למשהו מיוחד, כזו עם סיפור חיים מעניין
ובכנות? הסיפור חיים שלי, הוא באמת נורמטיבי פשוט ואולי קצת משמעם..
אבל זה בדיוק מה שהופך אותו לכל כך רלוונטי להרבה מאוד נשים
עד כיתה ד הכל היה בסדר פחות או יותר, החיים זרמו, הלכתי לבית ספר בשמחה
היו לי חברות טובות, והכל זרם על מי מנוחות
הייתה לי חברה טובה במיוחד בשם רותי (בדוי כמובן)
אתה חלקתי את החיים, דיברנו המון
אהבנו ללכת לבית אחת של השניה אחה"צ
טיילנו וכייפנו, שני ילדות בנות 9 שנהנות מהחיים…
בכיתה ד' החליטו בהנהלה שהגיע הזמן לגוון לבנות את החיים
עשו לנו סלט הכניסו לנו בנות מכיתות מקבילות
והוציאו בנות מהכיתה שלנו לכיתות אחרות
אחת מהבנות שעברה לכיתה אחרת הייתה רותי…
איבדתי חברה טובה, חברה שידעה להקשיב להזדהות ולהבין
האמת שעד אז, לא הבנתי עד כמה היא הייתה משמעותית עבורי
אבל לאט לאט, הקשר שנחסר הלך והעמיק
לפתע גיליתי, שזה לא תמיד קל לספר לחברות דברים אישיים
ושלפעמים, בדיחות שחשבת שהם מצחיקות ממש, מתבררות כלא ממש מצחיקות
העולם הרגשי שלי התערער, ויחד עם רותי
איבדתי לאט לאט, את הביטחון העצמי שלי
והפכתי לסגורה חשדנית שקטה ועם הזמן לשקופה
זה לא קרה ביום אחד
אבל כשאני מסתכלת לאחור אני יכולה לשים את האצבע
על הנקודה המדוייקת
כך גדלתי, עם תחושה שלא רואים אותי
שאני לא חשובה כמו כולן, שהדעות שלי פחות מעניינות
ולאט לאט, התחלתי להרגיש קושי אמיתי וממשי ללכת לבית הספר
הרגשתי שם כמו עציץ
כזה אחד, שכולם חולפים על פניו
אבל לא באמת רואים אותו
עציץ כזה, שאם הוא ייעלם פתאום
ייקח כמה ימים עד שמישהי תגיד
"היי! מה קרה לעציץ שהיה כאן? הוא נעלם"
והחברות יגיבו "וואו, איזה קטע בכלל לא שמנו לב…"
כל יום, ייחלתי לעצמי שאולי היום יקרה נס
ולא אצטרך ללכת לשם שוב
אך המציאות המשיכה ומצאתי את עצמי כל יום צועדת לעבר ביה"ס
לעבר מקום שכ"כ רציתי לברוח ולא לשהות בו…
מרגע שכף רגלי דרכה שם
היא רק חיפשה לברוח.
למה לי להיות עציץ?
האמת? אפילו עציץ לא
עציץ משקים, מטפלים, מגדלים
אם כבר, הרגשתי עציץ נבול וזניח
כזה שאף אחד לא מבחין בו
לא רואה אותו ,לא שומע אותו…
זרוק בקצה החדר
כך גדלתי, סיימתי את היסודי
עליתי לסמינר, התחתנתי ב"ה
כשכל הזמן הזה, התחושות הקשות
עדיין מלוות אותי…
וכך הזמן חלף לו
האמת? כבר התרגלתי לתחושות האלו
וראיתי בהן חלק מחיי
עד שמודעה תמימה בעיתון
שינתה את חיי מקצה לקצה!
מוזמנת לערב הכרות
עם ד"ר אמיר קוליק
מייסד שיטת itt
נכתב שם
הייתי סקפטית מאוד
כבר שמעתי על שיטות משנות חיים
ולרוב התאכזבתי
אבל את מה שקרה מאותו רגע
קשה לי לתאר במילים…
נחשפתי לראשונה לחלקים מתוכי
שלא דמיינתי שהם קיימים
הבנתי, מהיכן נובעות התחושות האלו
אבל יותר מכך למדתי והצלחתי ב"ה לפרק אותן!
השינוי שהתרחש אצלי בחיים
היה מדהים! לפתע התחלתי
להעריך את עצמי, לזהות בתוכי
עד כמה אני כן שווה
וככל שהערך העצמי שלי גבר
להפתעתי שמתי לב
שגם הסביבה מעריכה ומכבדת אותי מאוד!
החיים שלי התהפכו ב180 מעלות
ופשוט התחלתי לצמוח ולפרוח ב"ה!
לאחר שראיתי את השינוי המדהים
שב"ה זכיתי לחוות, נכנסה בי תחושת שליחות
מטורפת, לעזור לאותן נערות, ילדות וגם נשים בוגרות
שמרגישות שקופות
לאותן בני אדם מדהימים, שמרגישים לפעמים
קצת עציצים
יום יבוא ואני אדאג
לצמחים הנבולים הבטחתי לעצמי.
הם חייבים לגדול ולצמוח זעקה נשמתי!
וכך מצאתי את עצמי, בקליניקה
עוזרת לעוד ועוד נשים
לשחרר לצמוח ופשוט לחיות
כשתוך כדי העבודה
נחשפתי לכך, שלפעמים כל הסיפור
זה טראומה אחת קטנה
שהופכת את התמונה כולה לשחורה…
אצלי זה היה הפרידה מרותי
מה גורם לזה אצלך?
אם הגעת עד לכאן – את כבר יודעת.
את מרגישה את זה.
לא סתם הגעת לכאן.
לא סתם קראת את כל זה עד הסוף.
יש בתוכך משהו קטן —
שמוכן להתחיל לזוז.
להשתחרר. לחזור להיות את.
המדריך הזה הוא בדיוק בשביל זה.
בשבילך. בקצב שלך. בגובה העיניים.